שבועת הרופא

גם הוותיקים בין מתנדבי בית המרקחת הקהילתי של 'בריאות שווה לכל', אלו שכבר ראו דבר או שניים, לא יכלו שלא למחות דמעה מעיניהם לנוכח ההפנייה. למרות הכל, כמה שעוסקים במקרים קשים וכואבים, אי אפשר שלא לכאוב את מצבם של אלו שצריכים לבחור בין תרופה למזון.

הפנייה, אחת מיני רבות המגיעות מידי יום אל מתנדבי המחלקה, הגיעה הפעם מהרופא. באופן יוצא דופן, לא צורף מרשם אל הפנייה. הייתה לו שאלה לרופא, שאלה שמקדימה את ההוראה לנטילת התרופה.

"אני מכיר היטב את רשימת התרופות הארוכה לה נצרכים בני הזוג", הסביר הרופא את פנייתו ל'בריאות שווה לכל'. הוא כבר מבוגר, גם היא לא צעירה, הפציינטים כמובן, וסל התרופות מלווה אותם בנאמנות. הוא גם עולה לא מעט, הסל המתפקע, אך בלעדיו הם פשוט לא יכולים.

"השבוע הם הגיעו אלי שוב", ממשיך הדוקטור. "בדקתי אותו, והוא צריך בדחיפות ליטול תרופה נוספת כדי לשמור על שגרת חיים ולהתגונן מפני סיבוכים צפויים. אני חייב לרשום לו את התרופה, אבל אני לא יכול!"

מה גורם לרופא להימנע מלרשום תרופה לה נזקק כל כך הלקוח? הכסף כמובן.

"אני יודע שאין להם עוד פרוטה אחת מיותרת. כדי לתקצב לעצמו את התרופה הוא יצטרך לרעוב ללחם, וזה הרי מסוכן לא פחות. אני לא יכול לרשום את התרופה!"

למרבה המזל, הכיר הרופא ממקרים קודמים את בית המרקחת הקהילתי של 'בריאות שווה לכל'. הפנייה הגיעה בבוקר, וכבר באותו היום יצא משלוח מצוייד היטב אל ביתם של בני הזוג. מעכשיו, כל ראשון לחודש, יקבלו הם את כל התרופות להם הם נצרכים. את כל רשימת התרופות אותם רשם הרופא המסור שלהם.

עכשיו הם מקבלים את התרופה. הם יכולים להשתמש בכסף לדברים חשובים אחרים, אולי סוף סוף יוכלו לקנות מתנה לנכדים.